את הפער ") הוא ההבדל בין מחיר ההצעה של אבטחה לבין המחיר המבוקש שלה.

איך זה עובד (דוגמה):

נניח שאתה צופה המניה של החברה XYZ. אם מחיר ההצעה הוא 50 ש"ח ומחיר הקנייה הוא $ 51.50, אזי הצעת המחיר להצעת מחיר היא $ 1.50. בדרך כלל, סוחר או מומחה על הרצפה של הבורסה בניו יורק היה לצטט את ההצעה לשאול לשאול התפשטות כדלקמן:

50-51-1 / 2 100x50 100,000 המספר האחרון (100,000) מציין את מספר מניות החברה XYZ הנסחרות מאז פתיחת השוק. שים לב שמערכות מסחר מקוונות עשויות להתייחס להתפשטות הצעות המחיר כמו "BxA".

עשויות להיות מספר הצעות מחיר ומספר מחירים של נייר ערך בכל נקודת זמן. עם זאת, רק את ההצעה הטובה ביותר (כלומר, המחיר הגבוה ביותר המוצע עבור אבטחה) ואת הטוב ביותר לשאול (כלומר, המחיר הנמוך ביותר ביקש אבטחה) משמשים לחשב את ההצעה לשאול-להפיץ.

יצוין כי כמות המניות המבוקשת ומספר המניות המוצעות למכירה עשויות להיות שונות. משמעות הדבר היא כי משקיע יכול רק להיות מסוגל לרכוש 5,000 של מניות החברה הרצוי 10,000 XYZ ב 51.50 $ אם יש רק 5,000 מניות למכירה במחיר זה.

למה זה עניין:

חשוב לזכור מפתח אחד היבט של ההצעה ולשאול מחירים: הרוכשים לשלם את מחיר לשאול ומוכרים לקבל את מחיר ההצעה. ניואנס זה מדוע סוחרי ניירות ערך מרוויחים במרווחי הצעות מחיר. העבודה שלהם היא לקנות מניות במחיר ההצעה ולמכור במחיר לשאול. לפיכך, גודלו של המרווח בין הצעות מחיר למכרז הינו יחסי לגודל רווחו של הסוחר (אם כי לא כל המרווח מהווה רווח לעוסק, עמלות אחרות הן חלק מההפצה). רווחי המניות הם גם סיבה אחת, שמניות סחירות או קלות נסחרות במרווחים גדולים יותר מאשר במניות הנסחרות בתדירות גבוהה.

סוחרים ואנליסטים רבים בוחנים דפוסים במכרזים מבוקשים כדי להבין אילו מחירים מעוררים ביקוש למוכרים ולקונים כאחד. סוחרים ואנליסטים אחרים סבורים כי ההצעה-שאילת התפשטה עצמה היא בעלת ערך מנבא מועט בלבד