Default Risk הגדרה ודוגמה |
Counterparty Risk (Default Risk) Explained in One Minute
תוכן עניינים:
מה זה:
סיכון ברירת מחדל הוא הסיכוי שמנפיק האג"ח לא יעשה את תשלומי הקופון הנדרשים או קרן >
איך זה עובד (דוגמה):
למרות הגדרת הסיכון ברירת המחדל עשוי להיות קונקרטי למדי, המדידה של זה לא. דברים רבים יכולים להשפיע על הסיכון של ברירת המחדל של המנפיק ובדרגות שונות. הדוגמאות כוללות תזרים מזומנים חלש או נופל מפעילות (אשר נדרש לעיתים קרובות לצורך תשלומי הריבית והריבית), העלאת הריבית (אם אגרות החוב הן שטרות בריבית משתנה, הריביות העולות מגדילות את תשלומי הריבית הנדרשים) או שינויים טבעו של השוק אשר ישפיע לרעה על המנפיק (כגון שינוי בטכנולוגיה, עלייה במתחרים, או שינויים רגולטוריים). סיכון ברירת המחדל המשויך לאיגרות חוב זרות כולל גם את המצב הסוציו-פוליטי של המדינה ואת פעילות היציבות והרגולציה של ממשלתה
סוכנויות דירוג כמו Moody's ו- Standard & Poor's עוסקות במחקר ומנתחים את הצעות האג"ח במאמץ למדוד סיכון ברירת מחדל על נייר ערך מסוים. תוצאות עבודתם הן דירוגי אשראי שמשקיעים יכולים לעקוב אחריהם ולהשוות עם מנפיקים אחרים.
דירוגים של S & P משתנים מ- AAA (הבטוחה ביותר) ל- D, כלומר, המנפיק נמצא כבר כברירת מחדל. דירוגים של Moody עוברים מ- Aaa ל- C. רק אג"ח בדירוג BBB או יותר נחשבות ל"ציון השקעות ". כל דבר מתחת BBB- או Baa3 נחשב "זבל".
למה זה עניין:
ברירת מחדל הסיכון הוא אולי אחד הבסיסיים ביותר של סוגי הסיכון. אחרי הכל, זה מייצג את הסיכוי המשקיע תאבד את ההשקעה שלו או שלה. כל איגרות החוב, למעט אלה שהונפקו על ידי ממשלת ארה"ב, לשאת רמה מסוימת של סיכון ברירת המחדל. זו אחת הסיבות הקונצרנים כמעט תמיד יש קופונים גבוהים יותר מאשר איגרות חוב ממשלתיות
